Photo

בית/Photo

כף התקווה הטובה – בלדה לעוזב קיבוץ     

2020-05-09T14:33:28+03:00Photo|

סגור לתגובות על כף התקווה הטובה – בלדה לעוזב קיבוץ     

גיורא רוזן – הספד לאלונה

2020-05-07T10:38:01+03:00Photo|

8 במאי 2019

בית העלמין, ראשון לציון

ה ס פ ד

אלונה, הרבה לא אדבר אלייך כאן. דברים קצרים. עכשיו ממילא כבר יש לנו זמנמרחב. כמשמעותו.  עוד הערב אספר לך מה היה בשיעור של ד"ר איתן בולוקן, שידובר בו על חמלה. שיעור שחיכית לו, ושבעטיו ביטלת הופעה…

שלושה חודשים למדנו יחד על "לידה ומוות", מסעות בתוך הזן בודהיזם של דוגן. הרחבנו ראות וזכינו בהשראה חכמה. כמעט לילה לילה למדנו טקסטים ופרשנות. לא הייתה מילה שלא הפכת והוספת להפוך בה. שעות למדנו אסטרופיזיקה מפיהם ומפרי עטם של גדולי האסטרופיזיקאים. וכך, דרך עניינים אלו של תוכן ומהות, נפתח  לי אט אט חלון לעולמך הפנימי העשיר – לאותם ממדים חסרי זמן ומרחב, אל מרחבי האינסוף של פלנטות וכוכבים.

איך אמשיך לבד עם כל המתמטיקה, תאוות הידע  והסקרנות הבלתי נלאית. אבל את הרי מכירה אותי, אני אהיה שם בשבילך ובשבילי. שהרי זה ההסכם בינינו.

איתי חיית בתוך עולמות כל כך שונים. מוסיקה כבר לא הייתה הדבר שהכי חשוב לך, הגם שהוספת להוציא ממנה פרנסה דחוקה ולשמור על קשר עם תלמידים אחדים שאהבת, כמו גם עם אותם מוסיקאים שבחרת לקיים דיאלוג איתם, אמנים מוכשרים וחפים מאגו. הניסיון הנועז האחרון שלך בשדה זה היה להלחין 12 שירים של אגי משעול. ג'ז ישראלי מקורי, לא חקייני. המשך היצירה שלך היה מוקדש לילדי המשפחה האהובה שלך. מוסיקה לילדים.

אליי הגעת כבר עם ידע רב מן העולמות הכי שקטים. בתחילה עם ג'ון קבָּט-זין, איתן בולוקן ודוגן, שלמה בידרמן. ואחר כך מצאנו את עצמנו גולשים בתכיפות גוברת, אך כמו באקראי, לקריאת שירה. את אגי משעול פענחת בפרשנות משלך, וכאמור הלבשת לה, כמו יצירה על גבי יצירה, מוסיקליות  מסוימת שרק אוזנך יכלה לקלוט. כך את צבטייבה וכך גם את שימבורסקה; וקראנו ביידיש את סוצקובר ויחד חקרנו בתוך השפה הזו שדלינו מתוך כלום. הכישרון שלך לשפות אפשר לנו לחקור בהן, בגרמנית, באיטלקית וכמובן באנגלית.

הבוקר לא היית לצידי כדי לספר לי מה אמרו לך הציפורים. לא שוחחת איתן בשפתך ולא תמללת לי את ציוצן. בלילה לא דילגנו על חשופיות בשביל אל הבריכה. היי שקטה, אלונה, דאגתי לחתולים בגבעתיים, והרגעתי בליטוף את החתול הג'ינג'י שאהבת.

ועוד מילה על חמלה: לכאורה, מונח רב-פירושים. רבות דיברנו על כך. ובכל זאת, נדמה לי שזו המצאה שלך. כי קודם שפגשתיך דומה שלא פגשתי מעולם חמלה כהווייתה. פשוט לדבר על חמלה, וכמה קשה להיות חומל במלוא מובנה.

אלונה, לא פעם בחייך אמרתי לך שאני מודה לך על שאת איתי. עתה אני שב מודה לך על שהיית איתי. הזוגיות שלנו הייתה שילוב של אינטימיות ואחריות. נכסים מושגיים שניסחנו אותם כממשיים.

קשה לי שלא לדבר גם בשמם של חברים. עם חני חברת הנפש שלך הגעתי עד כאן. גם עופרה ורמה, חיים ודפנה, רותי וגדעון, שרון וגל, גם רונית אופיר כאן, יוראי ואיצקו וכל כך הרבה חברים אחרים, ממש כאילו הייתה זו החתונה שלנו.

למדת מדוגן על "לידה ומוות", ואת יודעת מהאסטרופיזיקה איזה מסלול ביקום יש לבחור כדי להגיע לכוכב הלכת הנכון. זמן מה יעבור וגם אני אגיע. הלוואי שאוכל להוסיף ללכת לבדי בדרך שבה הלכנו יחד עד יום חמישי שחלף. נפרדנו פעמיים

ומשפט אחרון:  אמש, בעודי מנסח את מודעת האבל שפורסמה היום בעיתון "הארץ", עלה על מסך המחשב, כמו מן האוב, טקסט קצר ומנוסח. אקרא אותו מילה במילה:

מכתב אחרון ששלחה אלונה לבן זוגה גיורא רוזן. המכתב הגיע שלושה ימים לאחר מותה.

אלה המילים של אלונה. משפטים לא ערוכים, בלי תאריך ובלי נמען. על המחשב שלי, על המסך שעלה מול פניי. אתמול, בשעה חמש אחר הצהריים.

אילון, נעם, גיורא.

 

 

 

 

 

 

 

סגור לתגובות על גיורא רוזן – הספד לאלונה

אודות האתר

2020-05-07T14:58:00+03:00Photo|

אלונה וידיד. איור: עירית אביר

לפני שנים רבות, כשהגעתי לגבעתיים, שמחתי להבין שהשכנה המקסימה איתה התיידדתי מיד, היא גם גיבורת התרבות שלי מאז הילדות.

זכיתי, ופשוט היינו חברות. תמיד בחיוך, ובצחוק, ודיברנו על מוזיקה ועל החתולים. עדיין שומעת ורואה בחלון את אלונה קוראת להם.

אתר זה הוקם מתוך אהבה גדולה ליצירה של אלונה, ואהבה גדולה יותר וגעגוע עצום לאלונה עצמה.

                                     עירית אביר  2020.

 

 

סגור לתגובות על אודות האתר

שמוליק קראוס – לוח וגיר   

2020-05-09T14:49:03+03:00Photo, אלי מגן, יצירה, על הפסנתר, שמוליק קראוס וג'וזי כץ|

סגור לתגובות על שמוליק קראוס – לוח וגיר