משה לוי
באלונה צפיתי לראשונה בצוותא שנת 1977 בערך, על הבמה עם שלום, אוהד, אלון וחיים.
למעשה, אלון ואוהד יוצאי תזמורת חיה"א הגניבו אותי לצוותא, וביום הזה השתנו חיי.
הסאונד הזה, והטעם המשובח, ובחירת הצלילים הכי נכונה בקעה מהידיים. ויותר מזה, ההוויה והאישיות הכל כך יוצאת דופן. אלונה טוראל הייתה דוגמא ומופת לנגינה בטעם טוב ומשובח. ללא צליל מיותר.
התאהבתי מיד ולתמיד.
מאוהב בך, אלונה יפה ונצחית.
מיותר לומר כמה התרגשתי מהמפגשים איתה במעלה הזמן. ומחמאות מאלונה??? וואוווו ..
מזה קרוב לארבעים שנים שאני מרגיש אלונה טוראל בכל פעם שאני מנגן עם שלום חנוך, שירים שאלונה הקליטה וניגנה אתו לפני שנסעה ב-1981 לארה"ב. מאז אני המחליף. אלונה היא חלום, עדיין בהגשמה עבורי.
חווה אלברשטיין
את אלונה פגשתי כשהייתה מנגנת בחמאם בזמן שהקהל היה נכנס לאולם. ישבה שקטה על הבמה במין חצי חיוך. לפעמים היו מצטרפים אליה בשירה האנשים שכבר ישבו במקומותיהם. ואז היה מגיע דן בן אמוץ ומתחיל את אחד מערבי הראיונות שלו. אני הייתי מין "תגלית" של דן, ומדי פעם הזמין אותי לשיר בערבים שלו. אני לא בטוחה אם אלונה החליפה את נורית הירש בתפקיד הפסנתרנית או אולי להיפך. בכל אופן עם שתיהן התיידדתי מאד בזכות הערבים האלה. תמיד חיפשתי שירים. את אחד השירים הראשונים שהקלטתי כתבה והלחינה אלונה: פרחי זהב.
אחר כך היה בשביל אל הבריכות- ואדבר אתך-ואז היא התחתנה עם בחור אמריקאי- אולי טוני…ונסעה אתו לאמריקה. המשכנו להיות בקשר, ובביקור הראשון שלי בניו יורק התארחתי אצל ידידים של הורי שגרו בקווינס. היה להם בן בגילי וכשאמרתי להם שאני נוסעת לפגוש חברה בעיר הוא בקש להתלוות אלי. היה חורף. הסתובבנו שלושתנו בעיר. אלונה סיפרה שהיא מלווה זמרת ג'אז במועדון לילה. ואז התחיל לטפטף והבחור התחיל לשיר פתאום "גשם, גשם בא".. ואני אומרת לו, הנה זאת היא שכתבה את השיר. הבחור ממש השתולל מרוב שמחה, התחיל לחבק אותה ולקפץ מסביבה… ואלונה מחייכת….
בשנת 73 עבדתי על מופע עם להקת הפלטינה, שבה ניגנה אלונה. לא היה בה שמץ של אגו, למרות שהיו לה כל הסיבות שיהיה לה… היא העריצה את רומן קונצמן, שהיה המעבד והמפיק של המופע – נדמה לי שהרעיון המקורי ללהקה היה של אהרל'ה קמינסקי, שרצה לייצר עבודה למוסיקאים עולים מרוסיה. זכיתי לעבוד עם מוסיקאים מדהימים. אלונה לא רצתה להלחין שירים אלא רק לעבד ולנגן. ובכל זאת הבאתי לה איזה שיר שכתבתי, בתקווה שאולי בכל זאת תלחין.. ואכן זה קרה. זאת הפעם הראשונה בחיי ששרתי שיר שכתבתי, ועוד עם לחן ועיבוד של הפלטינה. השיר נקרא מה נותר. רק כמעט עשרים שנה אחרי התחלתי לכתוב ממש את שירי.
אחרי המופע לא היינו ממש בקשר. אלונה שוב נסעה וחזרה, והיינו נפגשות פה ושם באולפני ההקלטות, כשהיא מרחפת לה על הפנדר, ומדי פעם מעירה משהו מאד בשקט. כמעט בלחש.
המגירות אצלי בבית מלאות אוצרות. ומדי פעם אני חופרת כמו שאומרים היום.. ומגלה איזה אוצר… והנה שמרתי כל הזמן את כתב ידה של אלונה לשיר יש לי אוקיאנוס – של תרצה אתר. עבדנו עליו בשעתו עם הפלטינה, אבל אז פרצה מלחמת יום הכיפורים, וכל התכנית של הערב השתנתה.. והשיר לא הוקלט. אז פניתי לחברי האורקסטרה, תזמורת הג'אז הישראלית ,עם התווים ועם קטע מחזרה עם הפלטינה שהיה שמור אצלי על קלטת נושנה, והקלטנו את השיר. שבועיים לפני שאלונה נפטרה עוד הספקתי לשלוח לה את השיר, והיא הייתה מאד מאד מרוצה, וגם כתבה לחברי התזמורת הרבה מחמאות ותודה.
ותודה לך אלונה.
תומר הדדי
ב1995 הגעתי ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון ברעננה. באותו זמן ניהל אותו הפסנתרן רמי לוין, והוא הציע לי (ולאמי) שאתחיל ללמוד פסנתר עם אלונה.
אלונה היא זו שפתחה לי ולתלמידים אחרים את הדלת לעולמות הג׳אז, תמיד עם חיוך, טעם טוב ומדויק והמון דגש על מוסיקה ישראלית.
זכורה לי מוסיקאית מדהימה, צנועה שנתנה לנו כתלמידים (אז בני 12-13 בערך) המון השראה וסיבות להמשיך ולדבוק במוסיקה ובמיוחד ביצירה וכתיבה. חיכיתי בקוצר רוח לשעורים איתה ותמיד היה בהם אלמנט של יצירה חדשה או עיבוד מעניין.
בהמשך השנים היינו מעט בקשר ומדי פעם ברשתות החברתיות. אובדן גדול של מוסיקאית ענקית וצנועה ואדם מיוחד במינו.