ב1995 הגעתי ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון ברעננה. באותו זמן ניהל אותו הפסנתרן רמי לוין, והוא הציע לי (ולאמי) שאתחיל ללמוד פסנתר עם אלונה.
אלונה היא זו שפתחה לי ולתלמידים אחרים את הדלת לעולמות הג׳אז, תמיד עם חיוך, טעם טוב ומדויק והמון דגש על מוסיקה ישראלית.
זכורה לי מוסיקאית מדהימה, צנועה שנתנה לנו כתלמידים (אז בני 12-13 בערך) המון השראה וסיבות להמשיך ולדבוק במוסיקה ובמיוחד ביצירה וכתיבה. חיכיתי בקוצר רוח לשעורים איתה ותמיד היה בהם אלמנט של יצירה חדשה או עיבוד מעניין.
בהמשך השנים היינו מעט בקשר ומדי פעם ברשתות החברתיות. אובדן גדול של מוסיקאית ענקית וצנועה ואדם מיוחד במינו.