אלונה שלי,
את החברות עם אלונה שלי, התחלתי כתלמידה שלה.
התקשרתי לאלונה, לשאול אם היא מלמדת וככה התחילו שיעורי הנגינה. אלונה הייתה מגיעה לדירתי בתל אביב ומעבירה לי שיעורים בפסנתר ומוזיקה בלתי נשכחים. היה פער עצום בין הפסנתרנית האגדתית שאני הערצתי עוד כנערה בעמק יזרעאל לאישה הצנועה כל כך שפגשתי.
שנים אח"כ, נפגשנו בשכונה, שכונת רמב"ם בגבעתיים והסתבר לנו שאנחנו ממש שכנות, ומפה אלונה, נרקמה ביננו ידידות כנה ואוהבת, חוצת גילאים והגדרות.
זוכרת את הצעידות שלנו יחד בשכונה, איך היינו מתאמנות בהולמס פלייס בקניון, שותות קפה בקפה רמב"ם השכונתי (שאח"כ הפך לקפה לנדוור). מדהים באיזה קלות עברתי מ"מעריצה" של המוזיקאית שאת למעריכה ואוהבת את הנשמה היפה והעדינה שלך והיה לי ברור, שלא כל אחד את מכניסה ככה לחייך.
הכרתי את החתולים הרבים שלך, גם אלה שהאכלת למטה ברחוב וכל אחד מהם זכה לשם חיבה ויחס מיוחד וגם את הפרטיים והשמנמנים שלך. שמעתי ממך סיפורים על האחיינים האהובים, וליוויתי אותך בתקופה ששברת את הרגל, תקופה לא פשוטה בשבילך שצלחת ועברת כמו גיבורה.
היו לנו שיחות רבות על מוזיקה, על אנשים, על החיים. לא יכולת לסבול שרלטנות או חוסר כנות מכל סוג שהוא. בדחילו ורחימו, השמעתי לך גם את המוזיקה שלי וזכיתי לתגובה כנה וחמה. כמה אהבתי ללכת איתך לשמוע מוזיקה, זוכרת את ההופעה שראינו של אבי לייבוביץ' והאורקסטרה.
הקשר שלנו נמשך לאורך השנים, גם שהכרתי את אביב וילדתי את שירה ועזבנו את השכונה, היינו ממשיכות להיפגש לקפה. זוכרת את הפעם ההיא, שישבנו על הספסל ברמב"ם עם שירה התינוקת שבכתה בעוז ובנוכחות ואז כינית אותה "דציבלה" וזה הפך לשם שלה ביננו בכל פעם שהתעדכנו ביננו לאורך השנים…..ועד היום אלונה, המהממת שלי היא לגמרי "דציבלה" (:
גם כשעזבנו את גבעתיים לקיבוץ זיקים, עם שירה וליאור, נשמר הקשר ופעם ב, היינו מתכתבות ומדברות. נפגשנו פעם אחרונה בהופעה של אגי משעול והבטחנו שניפגש שוב. קיבלתי ממך את ההודעה שתופיעי בזיקים עם רונית אופיר וכל כך חיכיתי לביקור שלך פה, אבל אז היה "סבב" לחימה נוסף וההופעה בזיקים נדחתה וכמובן שכתבת לי ודאגת לשלומנו והוספת שאת אוהבת.
אבל בסוף לא נפגשנו שוב, קיבלתי את ההודעה על לכתך ממאיה של אגי (חברתי הטובה) ביום העצמאות לפני שנה וליוויתי אותך בפעם האחרונה.
את חסרה לי אלונה ואת איתי גם כשאינך.
אוהבת, נוגה.