כשעמדתי להשתחרר מהצבא, עברה שמועה בין החברים שאמרגן תל-אביבי ידוע עומד להקים להקה חדשה. מהפרטים שנמסרו לא הוברר איזה אופי תישא הלהקה, על כל פנים נקבע תאריך, שעה, ומקום לבחינה. הגעתי בזמן שיועד ובירכתי האולם הריק ב"בית ציוני אמריקה" ישבה אישה צעירה ליד הפסנתר וחיכתה לנבחנים שלא הגיעו. בעוד אני מוציא את הגיטרה הסברתי לבוחנת שהפריטה תהיה כך שמהלך הבסים ישמע נגד הקצב ואילו האקורדים יתאימו למנגינה, זו פריטה לא מסובכת אך דורשת מיומנות. לפני שהתחלתי לשיר שאלתי אם יש לה היכולת לעקוב אחרי הנגינה שלי ולהצטרף בפסנתר. היא לא השיבה אלא הגיבה בחצי חיוך שהיה בו משהו מן האמפטיה, והבחינה עברה בהצלחה. היות שאף מועמד אחר לא הגיע, נשארתי בינתיים לפטפט עם הפסנתרנית שהייתה אמורה להיות המדריכה המוסיקאלית של הלהקה שאף פעם לא הוקמה. מדבריה הבנתי שלא מכבר חזרה מלימודים בארה"ב והיא בעיקר ג'אזיסטית. מצירוף עובדה לעובדה פתאום קלטתי שאני יושב מול המוסיקאית, המלחינה והפסנתרנית המחוננת אלונה טוראל. באותה שניה תפסתי את עצמי והתביישתי איך בכלל עלה בדעתי לשאול אותה אם תוכל להצטרף בטכניקה בה ניגנתי.
הרגע המביש הזה היה בשבילי אירוע מכונן המבקש תיקון, וכנראה שבעטיו נהגתי כפי שנהגתי כלפי יצירתה של אלונה טוראל. מאז שאלונה כתבה את שיריה הראשונים לפסטיבל הזמר אהבתי את כתיבתה. אולם עכשיו לאחר שנוכחתי במקצועיותה ובצניעותה, גברה הערכתי אליה וגם תהיתי מדוע לא הגיעה לכלל הכרה ראויה בקרב הקהל הרחב העממי? במסגרת עבודתי ברדיו שיבצתי הרבה משיריה בתוכניותיי בלי יחסי ציבור ומבלי שביקשה זאת ממני או מאחד מחברי העורכים. נהפוך הוא, לא אחת בקשנו לראיין אותה והיא תמיד ידעה להתחמק בצורה אלגנטית.
אחד הדברים שזכיתי לעשות במהלך עבודתי ברדיו היה לעלות על תקליטורים מסחריים שירים עבריים מסרטי הקלטה ישנים שנמצאו בארכיון "קול ישראל". לחומר זה, שהיה עלום ונטוש בסרטייה, לא היה כל סיכוי להגיע לקהל הרחב והוא נחשב לחומר מת. יתכן שבהוצאתם לאור הענקנו לשירים אלו חיים מחודשים וליפים שבהם אולי גם חיי נצח. כזה היה המארז "ניגון עתיק" שבינתיים אזל מהשוק והפך פריט נדיר לאספנים ונכללו בו גם כמה משיריה של אלונה טוראל. אך הפנינה באוסף היה השיר "מכתבי אהבה" שכתבה אלונה עם תרצה אתר והושר בפסטיבל הזמר תשכ"ט 1969 בביצוע עדנה גורן וקובי רכט. גם היום אינני מבין מדוע השיר נשכח, אבד בארכיון ולא הופיע בשום תקליט. ב-1993 "גאלתי" את השיר מתוך סרט ה"מסטר" כשסוף סוף נמצא לו מקום של כבוד באוסף המדובר. לטעמי זהו אחד מהשירים היותר יפים ברפרטואר הישראלי אך עדיין לא הגיע למקומו הראוי.
אולם הפעם אני רוצה לספר על מעין "גלגולו של ניגון", על שיר אחר של אלונה טוראל. שיר שזכה להשמעות אין ספור ובוודאי עוד ישמע רבות כיוון שנכלל במה שאנו מכנים הקלאסיקה הישראלית. תחילתו של הסיפור כשמירה מאיר הזמינה אותי לחדרה בקיבוץ כדי לקרוא שני שירים חדשים שכתבה. השיר הראשון שמו "על שלושה וארבעה" נכתב למוסיקה שקיבלה מאלונה טוראל, ואילו את השיר השני הלחינה אלונה למילים של מירה מאיר והוא נקרא "כשהגשם יורד". עיקר גאוותה של מירה היה על השיר הראשון דווקא. לדעתה, היה זה אחד הטקסטים הטובים שכתבה אם לא הטוב שבהם, והוא יועד לחווה אלברשטיין. אחר כך שמעתי הקלטה של שני השירים וכרגיל היה בהם ניחוח וקסם מיוחד שהיו אופייניים לאלונה.
היה זה באחד מימי קיץ 1970 כשראיתי את מירה מהלכת בשבילי הקיבוץ ופניה אינם "כתמול שלשום". לשאלתי אם קרה משהו, ניסתה מירה להתחמק אך לבסוף אחרי הפצרות הסכימה לומר, כשהיא עדיין נסערת, שחוה אלברשטיין איננה מעוניינת בשיר. בו במקום קפצתי על המציאה והצעתי לה שגילה ואני (הצמד גילה וזיגמן) נשיר את שני השירים. אכן התחלנו לעבוד עליהם ותוך כדי חזרות הגענו למסקנה שעדיף שגילה תשיר אותו סולו ואני אלווה בגיטרה. בינואר 1971 הקלטנו באולפני "קול ישראל" סשן של מספר שירים עם תזמורת גדולה בעיבודיו ובניצוחו של שמעון כהן, ביניהם נכלל השיר "על שלושה וארבעה" מילים מירה מאיר, לחן אלונה טוראל, ביצוע גילה רונן (היום גילה ארליך). השיר שנותר על סרט הקלטה שודר מספר לא רב של פעמים ולבסוף גווע לאיטו ומצא את מנוחתו בסרטיית רשות השידור. יהי זכרו ברוך.
כל הופעה של תקליט חדש בביצועה של חווה אלברשטיין הינו חג לחובבי הזמר העברי. כך היה גם כשהופיע האלבום "צמח בר" ב-1975. מחברת CBS נשלחו לעורכי הרדיו מספר עותקים של "התקליט החום" – הכינוי שהענקנו לו על שום הצבע הדומיננטי של העטיפה, וכל עורך בחדרו הזדרז להאזין לתקליט החדש. הנחתי את המחט על הרצועה הראשונה ולאחר הפתיחה המוסיקאלית התחיל שיר: "כשאתה חיוור מצער, מתחפר בשתיקתך…" המשכתי לשמוע והיה נדמה לי ולא נדמה לי, ושוב נדמה לי ולא נדמה לי, האם זה תעתוע מוסיקאלי? עצרתי את הגרמופון וכיוונתי שוב את המחט. רצועה ראשונה בצד הראשון "אדבר איתך" וחווה מתחילה "כשאתה חיוור מצער מתחפר בשתיקתך…". המילים היו חדשות לי אבל הלחן… "אוו!" קראתי בהתפעלות עד שחבריי העורכים שהיו מרוכזים בשמיעה כמוני נבהלו מהקריאה. נבהלו? לא, אבל חשו שמשהו קרה. "זה 'על שלושה וארבעה'," אמרתי, והם לא הבינו על מה אני מדבר.
השיר "אדבר איתך" מילים של רחל שפירא מצוינות. במישור אחר "על שלושה וארבעה" מילים של מירה מאיר גם מצוינות. אך מסתבר שכל דבר תלוי במזל. לפעמים נדמה לך שכתבת את פסגת יצירתך והיא מוצאת את דרכה לעולם השכחה. לפעמים "נפלט" לך משהו ומבלי משים הוא מרגש כל כך הרבה קהלים שונים. ולפעמים אתה יכול לחכות למוזה, וכשהיא מגיעה אתה מבין שמישהו הקדים אותך ומה שכתבת כבר נכתב. הוא שאמרנו לא רק פיס, אלא הכל ענין של מזל בחיים, אפילו פזמונים…