אלונת
שנה…המון זמן
וכלום…הרף עין.
כולם כותבים לך, כל כך הרבה אהבה
צריך לכתוב …'חברת נפש'…
האמנם צריך?
אבל לא כותב לי…
שנה אנחנו לא מדברות.
לא שומעת אותך!
רק את תנועת גופך, רואה-מרגישה
עומדת,הולכת,יושבת זקופה על הספה ומסתכלת…
לפעמים את מופיעה בסלט החסה "תוסיפי שום ורק קצת לימון".
דממה, שקט, ריק, אין…
רק רוצה לעקור אותך מהמסך, בראיון המופלא עם קוטנר…
אלונת, איפה את???
ההספד בלוויה
"אלונת"…כך קראתי לך
את קראת לי "חנוש".
סיטואציה הזויה: את במצב מאוזן…בארון…ואני במאונך ומדברת אישית, מול קהל, ועלייך!!!
אין תמונה כזו!!
עכשיו היא ישנה…
קשה,בלתי אפשרי להיפרד ממך חברתי האהובה…נפש ענוגה,עדינה ומיוחדת.
Unicorn, אמרה אודליה.
בבוקר, כשגיורא הודיע לי צעקתי: לא נכון!!! היתה לה הופעה!!!
"היא לא הגיעה" הוא ענה.
רק אצל ברגמן, האומנות מצילה.
שלושים ושבע שנים, אנחנו חברות קרובות. מכירות את המשפחות. היית דודה אהובה לבן ולאודליה. חלק מהמשפחה. ביחד בחיים, בכביסה שהספקנו לתלות, או לא. במע"מ המציק כל חודשיים. בחתול החולה, או זה שנתקע על העץ או על הגג. ביחד בספרים,בשירים ובסינמטק. ביחד באהבות,בשמחות ובקשיים. "חיים" קראנו לזה. "היום חיים קשה".
ובמוזיקה שלך. כל כך אהבתי לשמוע אותך מנגנת. בעדינות האין סופית, בקצב ובייצריות. היית סבלנית אלי – חסרת האוזן המוזיקלית. אמרת שגם נגני מוזיקה קלאסית לא תמיד שומעים…נגני ג'אז שומעים באמת!
אהבתי לראות אותך נהנית וחוגגת מהופעה טובה, ששמענו, מאילתורים שאהבת ובעיקר – כשאהבת דברים שלך, שהלחנת וניגנת. ה בכלל לא היה מובן מאליו. היית כל כך ביקורתית. היה לך כל כך ברור – מה נכון ומה לא!
היו מקומות שהיית אבודה – מול בירוקרטיה ומול התנהלות כוחנית ובריונית. אבל היית כל כך מדוייקת, חדה ובלתי מתפשרת במקומות אחרים. זו לא רק האוזן שלך, שהייתה מדויקת, זו כל הוויתך!!!! זיהית ומרחוק, כל זיוף: באנשים, באמירות ובאומנות. כבר כילדה, סיפרת לי, לא קנית את הממלכתיות והסיסמאות. "מפורסמים וידועים" לא הרשימו אותך. "איזמים" לא עבדו עליך ולא הוליכו אותך שולל.
תמיד חפשת את הנכון, האמיתי והמדויק. לתאם סרט, היה בלתי אפשרי, לפני שקראת את 'הגרדיאן'. 'הארץ' לא הספיק לצורך זה.
והחום, האהבה והחמלה…
כל מה שרצית זה חיבוק ואהבה, מול הבדידות בעולם הזה. ונתת מזה הרבה – ולא רק לחתולים, שכבר הוזכרו – לאנשים סביבך. מתי וכשיכולת, נתת ואת כולך!! כדרכך – תמיד זה הכל. את הכל חווית בעוצמות. נפש עדינה ורגישה שכמותך – מול העוצמות…
אף פעם לא נתת לי ללכת למכוניתי לבד. גם כשזה היה, רק חמישה מטרים ובאור היום. לא עזבת עד שהתישבתי. ואת.. נשארת לבד…ליד המכונית…
אומרים שהלכת כמו שרצית, בבת אחת!! יפה וצעירה…כן כן. זה נכון, כך רצית. אבל …למה…למה…לא אחרת גם הפעם??? הרי תמיד היית מאחרת, לכל דבר ולכל מקום. היית יכולה לאחר גם הפעם…
ביום שישי, אודליה לקחה אותי לשבת ליד שפת הים, והפלגתי לי איתך, שעות…בין השאר, תהיתי היכן רוחה של אלונת עכשיו? איפה היא היתה רוצה להיות? במוזיקה – זה ברור.
לא מעל הים – אותו לא כל כך אהבת,
אלא – בלבבם של אוהבייך!!!
את נשארת איתנו בלב, בנפש וברוח – לעד!!!!
נוחי בשלום על משכבך, חברתי האהובה…
יהי זכרך ברוך!!!