המילים שבאות לי לומר
לא מוצאות את עצמן בפרהסיה.
לך הייתי אומר,
אם היינו לבד,
שאהבתי אותך,
גם אחרי שיצאתי לפנסיה.
את, הפסנתר,
ואני עם גיטרה ביד,
נפגשים בשבילים יפי נוף, שובי לב,
מתעטפים בצלילים,
קרובים עד כאב.
אבל להופיע עוד פעם לא הספקתי איתך.
מה הטעם עכשיו לומר
מילים שאמרתי רק לך.
