את אלונה פגשתי כשהייתה מנגנת בחמאם בזמן שהקהל היה נכנס לאולם. ישבה שקטה על הבמה במין חצי חיוך. לפעמים היו מצטרפים אליה בשירה האנשים שכבר ישבו במקומותיהם. ואז היה מגיע דן בן אמוץ ומתחיל את אחד מערבי הראיונות שלו. אני הייתי מין "תגלית" של דן, ומדי פעם הזמין אותי לשיר בערבים שלו. אני לא בטוחה אם אלונה החליפה את נורית הירש בתפקיד הפסנתרנית או אולי להיפך. בכל אופן עם שתיהן התיידדתי מאד בזכות הערבים האלה. תמיד חיפשתי שירים. את אחד השירים הראשונים שהקלטתי כתבה והלחינה אלונה: פרחי זהב.
אחר כך היה בשביל אל הבריכות- ואדבר אתך-ואז היא התחתנה עם בחור אמריקאי- אולי טוני…ונסעה אתו לאמריקה. המשכנו להיות בקשר, ובביקור הראשון שלי בניו יורק התארחתי אצל ידידים של הורי שגרו בקווינס. היה להם בן בגילי וכשאמרתי להם שאני נוסעת לפגוש חברה בעיר הוא בקש להתלוות אלי. היה חורף. הסתובבנו שלושתנו בעיר. אלונה סיפרה שהיא מלווה זמרת ג'אז במועדון לילה. ואז התחיל לטפטף והבחור התחיל לשיר פתאום "גשם, גשם בא".. ואני אומרת לו, הנה זאת היא שכתבה את השיר. הבחור ממש השתולל מרוב שמחה, התחיל לחבק אותה ולקפץ מסביבה… ואלונה מחייכת….
בשנת 73 עבדתי על מופע עם להקת הפלטינה, שבה ניגנה אלונה. לא היה בה שמץ של אגו, למרות שהיו לה כל הסיבות שיהיה לה… היא העריצה את רומן קונצמן, שהיה המעבד והמפיק של המופע – נדמה לי שהרעיון המקורי ללהקה היה של אהרל'ה קמינסקי, שרצה לייצר עבודה למוסיקאים עולים מרוסיה. זכיתי לעבוד עם מוסיקאים מדהימים. אלונה לא רצתה להלחין שירים אלא רק לעבד ולנגן. ובכל זאת הבאתי לה איזה שיר שכתבתי, בתקווה שאולי בכל זאת תלחין.. ואכן זה קרה. זאת הפעם הראשונה בחיי ששרתי שיר שכתבתי, ועוד עם לחן ועיבוד של הפלטינה. השיר נקרא מה נותר. רק כמעט עשרים שנה אחרי התחלתי לכתוב ממש את שירי.
אחרי המופע לא היינו ממש בקשר. אלונה שוב נסעה וחזרה, והיינו נפגשות פה ושם באולפני ההקלטות, כשהיא מרחפת לה על הפנדר, ומדי פעם מעירה משהו מאד בשקט. כמעט בלחש.
המגירות אצלי בבית מלאות אוצרות. ומדי פעם אני חופרת כמו שאומרים היום.. ומגלה איזה אוצר… והנה שמרתי כל הזמן את כתב ידה של אלונה לשיר יש לי אוקיאנוס – של תרצה אתר. עבדנו עליו בשעתו עם הפלטינה, אבל אז פרצה מלחמת יום הכיפורים, וכל התכנית של הערב השתנתה.. והשיר לא הוקלט. אז פניתי לחברי האורקסטרה, תזמורת הג'אז הישראלית ,עם התווים ועם קטע מחזרה עם הפלטינה שהיה שמור אצלי על קלטת נושנה, והקלטנו את השיר. שבועיים לפני שאלונה נפטרה עוד הספקתי לשלוח לה את השיר, והיא הייתה מאד מאד מרוצה, וגם כתבה לחברי התזמורת הרבה מחמאות ותודה.
ותודה לך אלונה.
