אני זוכר אותך אלונה
שמורה כמו תרופה בבית מוצל וקריר.
וכשצעדתי לתוך החדר פנימה
את הבל העולם הייתי מאחור משאיר.

כתפייך רעדו קצת כשצחקת
וגור החתולים שאספת ושהנקת
זקף אוזן כשניגנת את החלום של דביוסי
באצבעות שידעו איך לחולל ניסים.

את ערבבת הכל אלונה,
את הקלאסי והג'אז עם הרוקנרול.
אישה שאין לה ז'אנר רק ניצוץ בעין
וסקרנות של ילד שלא מפסיק לשאול.

הקיץ לא ריחם על שום פינה בארץ
ורק בין קירותיך רוח של פסגות הרים.
בשום אופן לא הסכמת שאשלם על השיעור,
פשוט הודעת לי שאנחנו חברים.

אנחנו חברים אלונה – חברים לנצח.
כי השיעור הרי אף פעם לא נשכח.
כששוב ארצה לברוח מהבל העולם,
אדבר איתך אלונה,
אדבר איתך.